אבו אלקיעאן נ' קפה מטינה בע"מ ואח'

פסק דין

זו תביעה כספית ע"ס 80,000 ₪ שמקורה בשטר שהוגש לביצוע וניתנה רשות להתגונן.

תמצית טענות ההגנה

1. נתבע 2 בתצהיר התומך בבקשת ההתנגדות פרט שהנתבעת 1 היא חברה בע"מ, המפעילה מסעדה ברחוב שבזי בשכונת נווה צדק בת"א, בשם "דיטושקה", (להלן: "הנתבעת"). נתבע 1 הינו בעל המניות והמנהל של הנתבעת העוסק מזה שנים בתחום ההסעדה, ובשנים האחרונות מפעיל את הנתבעת, (להלן: "הנתבע").

לטענת הנתבע, תיק ההוצל"פ נשוא תביעה זו, נפתח על ידי התובע במרמה, כיוון שרוב סכום השטר שולם לו. לטענתו, התובע הונה ורימה את הנתבע במסגרת עסק משותף שהקימו יחדיו, ושהתובע הביא לקריסתו והתחמק מתשלום חובותיו. הנתבע הוא ששילם את חובות התובע, מה שמקים לו טענת קיזוז.

2. ההמחאה נשוא תביעה זו, נמסרה לתובע כשיק בטחון, מבלי שנשאה מועד פירעון להבטחת תשלום הלוואה, בסך 80,000 אלף ₪ אותה, נתן התובע במזומן בשנת 2010. סוכם בין התובע לנתבע, שההלוואה תפרע ב-20 תשלומים שווים ורצופים בסך 4,000 ₪ כ"א שישולם ב-28 לכל חודש.

הנתבעים שילמו לתובע תשלומים רבים במזומן ופרעו כמעט את כל סכום ההלוואה.

הנתבע מפרט בסעיף 5 לתצהירו, 11 תשלומים במזומן ששולמו לתובע, בסך כולל של 56,000 ₪ ולגרסתו, נותר חוב של 24,000 ₪ בלבד.

לטענת הנתבעים, עומדת להם זכות קיזוז בגין תשלומים ששילמו עבור התובע.

3. לטענת הנתבעים, בעת שהצדדים הקימו יחדיו את העסק המשותף, לתובע לא היה ניסיון בתחום המסעדנות. לכן התובע הציע, שהוא ישקיע את הסכום הדרוש להקמת העסק והנתבע יתרום את כישוריו ועבודתו לניהולו. סוכם שהתובע ישקיע 1.000,000 ₪ והנתבע יקים את העסק וינהלו. העסק נקרא "ברדיטה" והמסעדה אותה מנהלת הנתבעת נקראת "דיטושקה". עוד סוכם, שהתובע יהיה בעלים של 35% ממניות החברה שתפעיל את העסק החדש והנתבע הבעלים של 65% אחוז ושניהם ימונו כדירקטורים. ההסכם לא נעשה בכתב לאור האמון בניהם.

4. הנתבע פעל להקמת המסעדה, ובחודש אוקטובר 2010 מצא מקום מתאים ברחוב יהודה מרגוזה 8 בת"א. כיוון שבאותו שלב, טרם הוקמה החברה, ביקש התובע מהנתבע לחתום לבדו על הסכם שכירות כצד לו, תוך שהתובע הבטיח ששניהם יהיו אחראים במשותף ובאופן שווה לפירעון ההתחייבויות למשכיר העסק, עלפי הסכם השכירות.

הנתבע שהאמין בתובע הסכים לכך, וחתם ביום 28.10.10 על הסכם שכירות. לאור ההסכמות בין התובע לנתבע, נקבע בסעיף 19 להסכם השכירות, כי המשכיר מסכים שהשוכר יפעל באמצעות חברה, ולאור הבטחת התובע שהוא יחתום על כתב ערבות לשכירות, מופיע בעמוד האחרון של הסכם השכירות, כתב ערבות שלא נחתם, עקב הפרת התובע את הבטחתו.

5. בדיעבד הבין הנתבע שמדובר בהתנהלות מכוונת ומתוכננת של התובע כלפיו וכלפי נושי העסק. בסמוך לחתימת הסכם השכירות קיבל הנתבע 65% מהון המניות של חברה, חברת ברדיטה בר בע"מ והתובע קיבל 35% (להלן:"החברה"), ושניהם מונו כמנהלים.

הנתבע החל לשפץ את הנכס וביום 2.2.11 נפתח העסק. למרות שהתובע התחייב להשקיע בחברה 1.000,000 ₪, הוא שיעבד רק 250,000 ₪ מהונו הפרטי, לטובת התחייבות החברה לבנק הפועלים. התובע הבטיח שאת היתרה יעביר לחברה בהתאם לצרכיה, אך הוא לא עשה כן. לאור הפרת התובע את התחייבותו, החברה לא עמדה בהתחייבויותיה וקרסה, וביום 31.8.11 העסק נסגר.

6. התובע נמנע מלשלם את חובות החברה, ולכן הנתבעים פרעו בעבורו את חובותיו כדלקמן:

התובע והנתבע חתמו על שטר חוב לטובת חברת קוקה קולה בסך 110,200 ₪ כולל מע"מ, והנתבעים שילמו לקוקה קולה סכום זה.

הנתבעים שילמו לחברת הכרם משקאות בע"מ 80,000 ₪, שהתובע חתם על שטר חוב להבטחת פירעון החוב ולא שילם זאת.

הנתבעים שילמו למשכירת הנכס 114,840 ₪ ובנוסף, שילמו הנתבעים לכלל ספקי החברה, חובות נוספים בסך 420,089 ₪. דהיינו הנתבעים שילמו במקום התובע, חובות בסך 725,129 ₪.

מסביר הנתבע שהתשלומים לקוקה קולה ולחברת הכרם, נבעו מההמחאות שמסרו חברת קוקה קולה וחברת הכרם לחברה, על חשבון הנחות עתידיות שתלויות ברכישות, והתובע והנתבע חתמו לטובתם על שטרי חוב. עם הפסקת פעילות החברה ואי רכישת סחורה לא הגיעו לחברה הנחות, והיה עליה להשיב את הסכומים.

7. בתצהיר נוסף שהגיש הנתבע פרט, כי מהדו"חות הכספיים של החברה מיום 31.12.12, עולה שהחברה חייבת לתובע 562,637 ₪, לנתבע 84,618 ₪ ולקפה מטינה היא חייבת 683,096 ₪.